סלקום ישראל בע"מ נ' דרור

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 13.5.2013.

שישה תיקונים נתבקשו על ידי הנתבעת, אשר טענה כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את אשר נאמר בדיון, ומבקשת היא כי יבוצעו בדיעבד. בהתאם העברתי את הבקשה לתגובת התובעת, ולאחר שנתקבלה תגובתה, הגיעה העת ליתן את ההחלטה.

אדון בבקשות לתיקון הפרוטוקול כסדרן.

פרוטוקול הדיון, אמור לשקף את כל הנאמר בין כתלי בית המשפט. יחד עם זאת, המציאות מלמדת, כי לא תמיד ניתן לרשום באופן מלא ומדויק כל מילה ומילה אשר נאמרה, לאור מהירות ושטף הדיבור של הצדדים, כמו גם הנטייה כי בפרוטוקול הדיון יירשמו דברים אשר יש להם קשר עם ניהול הדיון, מן הפן הפרוצדורלי ומן הפן המהותי. לא כל מילת יחס או מילת סליחה, שאינה קשורה לבירור התובענה לגופה, מן הראוי שתמצא דרכה אל פרוטוקול הדיון, אשר ממילא, אינו מתאר כהקלטה, את הדברים אשר נאמרו באולם הדיונים, אלא את הדברים העיקריים והנדרשים מבחינה דיונית ומבחינה מהותית.

לצורך הדוגמה, אציין, כי בפתחו של כל דיון, מדי יום ומדי בוקר, שואל השופט היושב בדין, את המגיעים לאולם הדיונים, לשמם. פרוטוקול הדיון אינו צריך ואינו ראוי ואמור לכלול את השאלה "מה שם אדוני?" בטרם רישום הנוכחים. שאלה זאת אינה מוצאת את דרכה לפרוטוקול הדיון, ואף אינה אמורה למצוא את דרכה למקום זה. מדובר בהתנהלות הנוגעת לנימוס בסיסי ולא לדיון, לצדדים או לעניין שבמחלוקת.

התיקון הראשון אשר נתבקש, הינו הוספת התנצלותה של הנתבעת, כי הגיעה לדיון מעט פחות מ- 10 דקות לאחר המועד שהיה מיועד לפתיחת הדיון, ואישור בית המשפט כי הדבר מקובל ומובן בנסיבות ההסבר אשר ניתן. התנצלותה של הנתבעת, על איחור קל בן פחות מעשר דקות, אינה רלוונטית לעניין שבפני, אינה חלק מהדיון בטענות ההגנה שלה, ואין בכך כי בית המשפט לא העלה כלל טענה כנגד הנתבעת בהקשר זה, משום טענה הנוגעת להליך או לטענות ההגנה. ככזה, התיקון אינו נדרש, והדבר הינו בלתי נדרש לחלוטין להכרעה בטענות אשר הועלו על ידי הנתבעת.

לא ראיתי טעם או הצדקה לבצע תיקון זה בפרוטוקול, שכן התיקון אינו רלוונטי לעניין, ומיותר לחלוטין. ההכרעה בטענות ההגנה, אינה מושפעת מההתנצלות שבפתח הדברים, ואף לא ראיתי כל טעם ליתן כל חשיבות שהיא לעניין זה. אכן, סעיף 68 א (א) לחוק בתי המשפט מחייב כי פרוטוקול הדיון יתעד את כל הנאמר בדיון, ואולם אין משמעות הדברים כי הפרוטוקול יתעד אף נושאים שאין לא לצדדים, לא לשופט, ולא לכל צד שהוא, כל עניין בהם.

התיקון השני אשר נתבקש, הינו הוספת שני משפטים "שבי. אני כבר כתבתי בהחלטה שלי שאין מקום להתנגדות שלך" ותשובת הנתבעת "המשפט הזה מלמד שלבית המשפט הזה יש דעה קדומה".

הבקשה לבצע תיקון זה נדחית. הדברים לא נאמרו לא באופן, לא בצורה ולא בנימה אשר נשמעה בין כתלי בית המשפט. בפתח הדיון, מיד לאחר רישום נוכחות הצדדים, פתחתי במילים, בהן הפניתי את הנתבעת להחלטתי מיום 5.12.2012, בניסיון לומר לנתבעת, כי לחלק מהטעמים שבהתנגדותה (על כך אעמוד בהחלטה לגופו של עניין) כבר התייחסתי, ואני סבור כי אין צורך לדון בטענות הגנה אשר כבר הובהרה הדעת לגביהם – עוד לפני שנשמעה אפילו עמדת התובעת.

משפט זה לא עלה בידי להשלים, שכן באמצע דבריי התפרצה הנתבעת בצעקות, לגבי גיבוש דעה קדומה. אציין, כי הדיון בהליך זה, נתנהל בצורה חריגה, החריגה ביותר אשר נתקלתי בה מעודי. הדיון כולו, התנהל מטעם הנתבעת בשטף של צעקות רמות וגידופים.

במסגרת פרוטוקול הדיון, נרשמו שני מקרים בהם פרוטוקול הדיון השוטף הופסק, ונרשמה הערת בית המשפט – עמ' 2 שורה 17 "הדיון מתנהל כאשר הנתבעת מרימה את קולה יתר על המידה והנתבעת מתבקשת לשמור על מסגרת ראויה לדיון", עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 15 "יש להימנע מהתפרצות במסגרת טענות התובעת והנתבעת מתבקשת לאפשר את סיום סיכום הטענות".

אלו אינם המקרים היחידים בהם הופסק הדיון בשל צעקות וגידופים, שכן לפחות ארבע פעמים נוספות נתבקשה הנתבעת להפסיק לעשות שימוש בצעקות ובגידופים, ורק לאחר שהנתבעת לא עשתה כן, נרשמה הערת בית המשפט. לפחות שלוש פעמים הפריעה הנתבעת במסגרת סיכומי טענות ב"כ התובעת – ואולם רק פעם אחת נרשמה ההערה, כאשר ההתפרצויות והצעקות הפכו לחריגות שבחריגות.

לפיכך, התיקון המבוקש אינו משקף את אשר נאמר, אלא הנכון הוא, כי הנתבעת הופנתה להחלטה מחודש דצמבר 2012, כנקודת מוצא. התיקון השני, לפיכך, מהווה סילוף מלא של העובדות ושל המציאות, למעט אמירת הנתבעת לגבי נושא "דעה קדומה", אשר נאמרה כהתפרצות, אחת מני רבות, במסגרת אותו דיון. הבקשה הנוגעת לתיקון השני, נדחית גם היא.

התיקון השלישי אשר נתבקש, הינו הוספת הערה בעמ' 2, שורה 22 "למה את ככה תוקפת נגד העורכת דין, לא היא זאת שתובעת אותך?" גם תיקון זה, לגישתי, הינו שגוי מבסיסו, וכן אינו נדרש מבחינה מהותית.

לפי סעיף 68 א (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, "בית המשפט רשאי להורות שלא יירשמו בפרוטוקול דברי גידוף, נאצה, השמצה או ביזוי, ובלבד ששוכנע כי אין טעם המצדיק את רישומם בפרוטוקול" במסגרת זאת, עשתה הנתבעת שימוש נרחב בדברי נאצה, ובין היתר הטיחה בב"כ התובעת "שקרנית", ובתובעת "גנבים", "שודדים" ועוד ביטויים אשר השתיקה יפה להם ("מפגרת" ועוד).

כפי שהבהרתי, לא כל דבר אמור למצוא דרכו אל פרוטוקול הדיון, על אחת כמה וכמה, נאצות. אכן בשלב זה לערך (חלוקת הזמן המדויקת, מטבע הדברים, אינה זכורה באופן כה מפורט), הנתבעת, אשר ניהלה את הדיון תוך הרמת קול וצעקות, צעקה על ב"כ התובעת, "שקרנית" בקול כה רם, עד אשר קירות האולם כמעט וזעו, עד שהיה מקום לציין את הצעקות הרמות בפרוטוקול הדיון.

אודה ולא אבוש, לאחר הדיון נשאלתי בידי יושבי הלשכה הסמוכה לאולם הדיונים, מה היה פשר הצעקות; עד כדי כך הרימה הנתבעת את קולה, עד שצעקותיה נשמעו אל מחוץ לאולם;

לפיכך, בהחלט פניתי לנתבעת וניסיתי, בעדינות, כי תפחית את התוקפנות אשר הופנתה כלפי ב"כ התובעת, ואולם לא במדויק באופן המתואר בבקשתה. תחילתו של התיקון המבוקש, נכונה הינה, ואולם סופו אינו מדויק. לפיכך אני מתקן את הפרוטוקול ומורה כי בעמ' 2 שורה 16 ייווסף: "פניית ביהמ"ש לנתבעת: מדוע את צועקת על עורכת הדין?"

התיקון הרביעי המבוקש על ידי הנתבעת, נוגע להמצאת ההתנגדות לתובעת ולא לבאי כוחה. במסגרת זאת דברי הנתבעת לא רלוונטיים לחלוטין למחלוקת שבין הצדדים, ואף אינם שלמים. במקרה זה מדובר בסיכום טענות הנתבעת, שם ציינה כי יש לה אישור מסירה שההתנגדות התקבלה אצל התובעת.